High level sugar

הכמיהה האנושית לסוכר היא תופעה אוניברסלית, חוצה תרבויות, יבשות וזמנים. היא אינה רק העדפה קולינרית או הרגל מודרני – אלא תוצאה ישירה של מיליוני שנות אבולוציה, שהכתיבו את העדפותינו הטבעיות והביולוגיות. מבט היסטורי ואבולוציוני על הסוכר מגלה סיפור מורכב של הישרדות, חקלאות ומסחר.
במהלך רוב ההיסטוריה של המין האנושי, המזון לא היה זמין בשפע. הסוכר, שהיה נדיר בטבע, הופיע בעיקר בפירות הבשלים ובדבש. הוא היה מקור אנרגיה מרוכז ויעיל – חיוני להישרדות. לכן, התפתחנו עם מערכת תגמול מוחית שמזהה סוכר כמשאב יקר ערך, ומפעילה תחושת עונג חזקה כשהוא נצרך. דחף זה, שנועד להבטיח שנרדוף אחר מקורות קלוריים, הפך אותנו לרגישים במיוחד למתוק.
עד תחילת העידן החקלאי (לפני כ-10,000 שנה), סוכר היה נדיר, ונצרך רק בעונות מסוימות. עם ביות הצמחים – בעיקר קני הסוכר בהודו ובאזורים טרופיים – החלה הפקת הסוכר בכמויות קטנות, שהלכו וגדלו עם ההתקדמות הטכנולוגית.
בימי הביניים הפך הסוכר למצרך יוקרה באירופה. במהלך העת החדשה, ובעיקר עם תחילת העידן הקולוניאלי, החלו מעצמות אירופה לגדל קני סוכר באיים הקריביים ובאפריקה, תוך ניצול של עבודת עבדים. הסוכר הפך לא רק למוצר מבוקש, אלא גם למניע כלכלי ופוליטי מרכזי.
במאה ה-19, עם הופעת תעשיות המזון ההמוני והפקת סוכר מסלק סוכר באירופה, הסוכר הפך זול ונגיש. לראשונה בהיסטוריה האנושית, מזונות מתוקים הפכו לחלק יומיומי בתפריט – ממתקים, שתייה ממותקת, עוגות ודגני בוקר.
המערכת האבולוציונית שעדיין תגמלה אותנו על כל כפית סוכר – לא הייתה מוכנה לשפע הזה. הדחף לצרוך מתוק, שבעבר סייע לנו לשרוד, הפך בעידן השפע לזמין ולעיתים רבות למזיק.
היום, הכמיהה לסוכר נתפסת לעיתים כהתמכרות. מחקרים מראים שסוכר משפיע על המוח באופן דומה לסמים – מפעיל את מערכת הדופמין ויוצר צורך הולך וגובר. תעשיות המזון משתמשות בכך במכוון: הוספת סוכר למוצרים מסחריים מעודדת קנייה חוזרת.
האהבה האנושית לסוכר איננה מקרית. היא תוצר של אבולוציה שראתה בו כלי הישרדותי, של היסטוריה שראתה בו סמל סטטוס, ושל כלכלה מודרנית שהפכה אותו למוצר צריכה בסיסי – ולעיתים מסוכן.
האבולוציה לא שכחה את משיכתה למתוק. וביננו,תכ׳לס, אין על סוכר!